מעשה ברב, נחש וכומר

פעם אחת היו רב וכומר מרדפין אחר צאצאיהם בגן השעשועין עד אשר כלו כוחותם והיו מותשין. והיתה בת הרב אצה אלי נדנדה ומפצירה באביה – נדנדני רצוא ושוב, נדנדני נדנדני! והיה הרב מנדנדה, דוחף פעם מלפנים ופעם מאחור כרצון הבת עד אשר החלה כתף הרב דואבת והגיעה שעת דמדומים. והיתה בת הכומר מהלכת בין הקורות ומתישה את רוח אביה עד אשר היתה מגיעה אף היא אלי נדנדה והיתה גם היא מפצירה באביה נדנדני נדנדי, לא כך, מלפנים, מאחור, חדל, המשך. והיו צחוק ובכי נמזגין יחדיו בגן השעשועין והיו הרב והכומר מחליפין מבטים בינהם ולבם נפתח האחד לשני בעוד כוחותיהם תשו. והיה המבט גולש לשיחה והיו מגלין איש על רעהו פרטי פרטים על ביוגרפיה דומה ומערכת ערכים דומה ואמונה שונה, והיה הקשר מפרה ומלמד ונמשך להנאתם. והיתה הדת הנבדלת מקור עניין להם, והיו הרב והכומר נפגשין למה שקרוי בלשון רומי “פליי-דייט” בהן היו הבנות מצחקקות והמבוגרים מדסקסין. והרב היה מחדש חידושים רבים בדרכו לבניית קהילה ברת קיימא והיה הכומר מחדש אף הוא חידושין בקהילתו והיו שניהם אנשי חזון ומעשה, ליברליים אך יחד עם זאת לא פראיירים.

והיתה יד נעלמה בדבר, יד ה’ או ידו של הלורד ובמרתף הכנסייה נותר חלל ריק ומעופש. אמר הכומר לחברו – “הבה נהפכהו לגלריית אמנות בה יוכלו כולם ליצור ולהתדיין על עניינים שבין האדם לאל, האל לאדם ומה שביניהם” והיה החזון קורם עור וגידים ואמרו יחדיו “הבה נערוך יחדיו מפגשים בין שתי הקהילות שלנו והיו למדין זה עם זה וזה מזה” והיו עושים זאת, והיתה נוצרת לה תערוכת אמנות בהשראת ראשית ספר בראשית בהשתתפות קהילת יהודי עמק ההאדסון וקהילת זרם נוצרי אחד (Presbyterian) שבעיר ביקון אשר שוכנת על גדות הנהר (ביקון בלעז – מגדלור, ולא בייקון שמשמעו קתלי חזיר).

והיתה הגלריה, Faith in art gallery, שואבת לתוכה מבקרים מעטים בלבד בשל מיקומה הלא אטרקטיבי ושאינו קרוב לשום מקום בו אפשר ללגום אספרסו (המקימים של הכנסייה לפני 150 שנה, מה הם חשבו לעצמם בדיוק?). להלן עבודותי שלי בתערוכה, הסיפור שסיפרתי הוא בסך הכל נכון אבל עם הפרטים הייתי קצת גמיש. את שאר היצירות ניתן לראות כאן, חלקן הן עבודות מעולות בעיניי. מעולם לא דמיינתי לעצמי שאשתתף בתערוכה קבוצתית בכנסייה ולזכות כל הנוגעים בדבר ייאמר שמלבד טקסט אחד שרציתי להציג בתערוכה ואולי באמת עבר איזה גבול או שניים ניתן חופש אמנותי גמור להרבה אמנים שה’ או ישו לא בדיוק שוכנים בלבם, סחתיין לרב והידד לכומר . חוויית הלימוד המשותפת גם כן היתה מיוחדת ולא רק בגלל שגם הרב וגם הכומר הם באמת אנשים מיוחדים ומבריקים בתחומם אלא כי באמת היה לימוד ושיתוף (חלק מהשיעור היה פשוט שיחה מוכוונת בקבוצות קטנות). אני סקרן לדעת האם אפשרי שבית הכנסת הגדול בירושלים, מסגד אל אקצה וכנסיית הקבר יזמינו אמנים יהודים מוסלמים ונוצרים ליצור תערוכת אמנות משותפת בנושא המשותף לכולם, למשל יחס החברה שלהם לארץ הקודש, יחסי גברים-נשים, מסורת מול קידמה וכו’. אם חזון “וכתתו חרבותם לאתים” אפשרי גם אפשרי לביצוע אז זו דווקא לא פנטזיה גדולה כל כך.


גן ילדים  / God in Lego

image

image

image

ומה אם?        ?What if

image

image

שירות לקוחות   costumer service

image

image

image

God costumer service

 

 

הטקסט הזה, שהוא בעצם סיפור הנחש והתפוח רק עם דמויות אחרות, לא הגיע אל מרתף הכנסייה בסופו של דבר אבל בעיניי הוא מעניין וראוי לדיון, עריכה, עבודה נוספת בעקבותיו או משהו אחר.

Now the racist was more subtle than any human of the earth which God had made. And he said unto the woman: ‘did God really meant: You shall not lynch from any tree of the garden? And the woman said unto the racist: Of the fruit of the love of the garden we may eat but of the fruit of the racism which is in the midst of the planet, white man hath said: colored shall not eat of it; neither shall you touch it, lest you die. And the woman said unto the racist: “you shall not surely die” for God do know that in the day you eat thereof, then your heart shall be opened, and you shall be as God, knowing good and evil.
And when Martin Luther King Jr. saw that the tree was good for humanity, and that it was a delight to the hearts, and that the science was to be desired to make one wise, she took of the fruit thereof, and did love; and she gave also unto her husband with her, and he did eat. And the hearts of them both were opened, and they knew that they were racist; and they saw news together, and made themselves stories And they heard the voice of the Lord Hitler walking in the garden toward the cool of the day;
And the man and his wife hid themselves from the presence of the LORD amongst the trees of the garden. And the LORD Hitler called unto the man, and said unto him: ‘Where are you?’ And he said: ‘I heard the voice in the radio, and I was afraid, because I loved; and I hid myself.’ And He said: ‘Who told you that you love? Did you eat from the tree, whereof I commanded thee that thou should not eat?’ And the man said: the leader whom you gave to be with me, he gave me of the tree, and I did lynch.
And the LORD Gandhi said unto the woman: ‘What is this you have done?’ And the woman said: ‘The racist beguiled me, and I did lynch.’ And the LORD God said unto the racist: ‘Because thou hast done this, cursed are you from among all men, and from among all beasts of the field; upon the subconscious shalt you go, and genocide shalt thou have all the days of thy life. And I will put chauvinism between man and the woman, and between your personality and her personality; they shall bruise thy head, and thou shalt bruise their heel.’
Unto the woman Hitler said: ‘I will greatly multiply your pain and travail; in pain thou shalt bring forth soldiers; and thy desire shall be to thy Führer and he shall rule over you.’ And unto Adam He said: ‘because thou hast hearkened unto the voice of thy racist, and had been taken by the hate, of which I commanded thee, saying: Thou shalt not eat of it; cursed is the ground for your sake; in toil shalt thou eat of it all the days of thy life. Death camps and poetry ring forth to thee; and thou shalt eat the herb of the field. In the love of thy face shalt thou eat bread, till thou return unto the ground; for from it you were taken; for God you are, and to ashes shalt thou return.’ And the man called his wife’s name Eve; because she was the mother of all suffering.
And the children of China made for Adam and for his wife garments of skins, and clothed them. And the LORD Darwin said: ‘Behold, the man is become as one of us, to know freedom and obedience; and now, lest he put forth his hand, and take also of the tree of love, and feel, and live for real.’ Therefore the LORD Freud sent him forth from the garden of Auschwitz, to till the ground from where he was taken. So He drove out the man in a blue Porsche; and He placed at the west of the village of Eden the marines, and the torturers of Chaney which turned every way, to keep the way to the tree of life.

Advertisements

One thought on “מעשה ברב, נחש וכומר

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s