מאיפה אתה בארץ?

מאיפה אתה בארץ? שאלה שתמיד איכשהו נשאלת במפגש עם ישראלי בתפוצות, לרוב בחמש הדקות הראשונות של הפגישה. לא שאם התשובה תהיה עלי ד’, מעגן מיכאל, דימונה או סביון ישנה הדבר חלילה משהו מהפרספקטיבה של השואל על הנשאל אבל בכל זאת, שואלים

האמת היא שאני לא כל כך יודע מאיפה אני בארץ ולא נתקלתי במדריך רשמי המסביר איך לענות על השאלה הזו

אם לענות על פי המקום בו ביליתי את התקופה הארוכה ביותר אני מנצרת עלית, שם חייתי עד גיל עשר, שם הרכנתי את ראשי מפני הסקאדים של סדאם אשר החלו לרדת דווקא ביום הולדתי אשר בוטל ואני שרוי בצער המהול בשמחת ביטול ימי בית הספר

לאחר מכן כפר סבא, שם הכרתי את דילן, סיגריה ראשונה, אהבות נעורים, שאלות קיומיות של תיכוניסט ונסיעות בקו אגד 567 לתחנה המרכזית בתל אביב לקנות דיסקים מזויפים של פינק פלויד והביטלס

הייתי גם במקומות שלאו דווקא נמצאים בהגדרה המקובלת של “בארץ” (זו שאלה פוליטית לא פשוטה מה בארץ ומה לא). בחורים נידחים ביותר במהלך השירות הצבאי שבאחד מהם, כמה קראוונים על גבול מצרים, נכבה הגנרטור פעם והסתכלנו על הכוכבים בלילה מדברי צונן והשקט שיכר אותנו. במוצב אחר, על התעלות שחוצות את ים המלח לשניים, מצאנו חתולה גוססת וקראנו לה צאפי או פייפי, על שם המוצבים הירדנים שנמצאו מהצד השני של המקום הנמוך בעולם. החתולה מתה ושלחו את כולם לבאר שבע למרפאה הראשית לבדוק שלאף אחד אין כלבת

שנתיים גרתי בנתיבות וחמש בירושלים. בנתיבות יש את החמסה הגדולה בעולם, שהיא גם מגרש החנייה לקבר הבבא סאלי. אנחנו היינו בני גרעין שהחברה להגנת הטבע שלחה ללמד ערכי טבע ונוף לאוכלוסיה המקומית שממנה יותר למדתי משלימדתי. ובירושלים הרגשתי בבית, הכי בבית שאי פעם הרגשתי בארץ, שם ראיתי לראשונה שלט אדום ענק המתנוסס מחלון שיכון וקורא “שמאלנים בוגדים”, שם יצרתי והכרתי, ומשם גם עזבתי

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

Advertisements

את שאהבה נפשי

מה רבו מעשיך ה’ ורבים מהם הפקדת בידי עבדים סינים להנחיל להם בינה מלאכותית בגוף פלסטיק זול.

על כי קצרו ימיו של מכשיר ה ZTE

שלי (גם אני לא שמעתי על החברה הזו קודם) מצאתי עצמי משוטט בין בריות מלאכותיות שונות עד אשר נחה דעתי על הארץ המובטחת,  עלותה ע”ה דולרים וצ”צ סנט (נדר נדרתי לא להוציא מעל מאה דולרים על חתכ’ת פלסטיק שנשברת פעמיים בשנה). ואת שביקשה נפשי, לא בדיוק נזר הבריאה אבל בכל זאת סמסונג, מצאתי, תודה לשואל, באמזון. השבח לאל על נפלאות ועסקאות אתר זה, לתפארת מדינת ישראל. עד אשר לא ידעתי את אמזון הייתי מכתת רגליי בעת אני אוחז בילוד רך בין חנויות ומוכרים מפוקפקים בעודי נצרך למוצר צריכה כלשהו אותו איני באמת צריך. כעת הנני רוכש מוצרים בלחיצת כפתור בעוד ראש עולל כבד מונח ישן על כתפי. אף על פי שאיני חש הבדל טכני בין השניים, מוצא אני את אחיזתו של ידידי הישן נעימה יותר למגע והמוזה היתה יותר מזדמנת איתו. אולי צריך לתת לזה עוד זמן, אולי השילוב של כתיבה במכונת כתיבה וסריקה של התכנים לפלאפון מצריך עוד מעט השגחה פרטית. תמהני אם גם כותבי ספר הספרים היו ברי מזל בכדי להשתמש בתוכנה מופלאה המנחשת עבורם (וגם מאייתת כמובן) את המילה הבאה אותה באו לכתוב. הכל מאלוהים.

הספד לפלאפון

בי”ט באייר, אור לליל קיץ קריר, נפח מכשיר הטלפון הנייד שלי את חייו הקצרים והחזירם לבורא. לולא הייתי בן למסורת שידעה חורבן, גלות, גפילטע פיש וכו’ אולי לא הייתי מוצא את המלים הנכונות לספוד כך על אשר אבד ואינו עוד. נשמתו, תהא עליה הברכה, תשב מעתה במרומים יחד עם אחיו אשר עברו אסונות לרוב (נפילה לסיר מרק, נפילה מעגלה, נפילה ללא נסיבות). אודה ואתוודה, לא היה בידי העוז להביאו לפני רופא אשר לכל הפחות יתן לו מעט כבוד אחרון לפני שיגבה סכום כפול משווי השוק של ידידי המת. קלה היתה ידי על מקש ה”רכש”, קלה היתה ידי לסיים את התרגול הבודהיסטי המפגר הזה של “או, הוא שוב נכבה באמצע שיחה חשובה, בוא נחייה ברגע”. ברגעים אלו, מלאי הפומפוזיות, ארצה להודות למכשירי עליו השלום, אשר חרף עלותו (מ”ז דולרים אם זיכרוני אינו מטעני) ליווני במשעולי הכתיבה ברגעי דחק, תוך אחיזה בעולל בידי השנייה, תוך כדי שינה ותוך כדי דברים אחרים. מאז הצטרף לכיסי הטלפון החכם, למדתי (כשלא הייתי בפייסבוק) להשתמש בו ככלי יעיל לכתיבה. על כן כשאני נפרד מידידי, דומה הדבר לפרידה מקסת דיו אהובה, או לכל הפחות מאיזה עט נובע זול. בקיצור, שלום חבר, גודביי פרינד.