הספד לפלאפון

בי”ט באייר, אור לליל קיץ קריר, נפח מכשיר הטלפון הנייד שלי את חייו הקצרים והחזירם לבורא. לולא הייתי בן למסורת שידעה חורבן, גלות, גפילטע פיש וכו’ אולי לא הייתי מוצא את המלים הנכונות לספוד כך על אשר אבד ואינו עוד. נשמתו, תהא עליה הברכה, תשב מעתה במרומים יחד עם אחיו אשר עברו אסונות לרוב (נפילה לסיר מרק, נפילה מעגלה, נפילה ללא נסיבות). אודה ואתוודה, לא היה בידי העוז להביאו לפני רופא אשר לכל הפחות יתן לו מעט כבוד אחרון לפני שיגבה סכום כפול משווי השוק של ידידי המת. קלה היתה ידי על מקש ה”רכש”, קלה היתה ידי לסיים את התרגול הבודהיסטי המפגר הזה של “או, הוא שוב נכבה באמצע שיחה חשובה, בוא נחייה ברגע”. ברגעים אלו, מלאי הפומפוזיות, ארצה להודות למכשירי עליו השלום, אשר חרף עלותו (מ”ז דולרים אם זיכרוני אינו מטעני) ליווני במשעולי הכתיבה ברגעי דחק, תוך אחיזה בעולל בידי השנייה, תוך כדי שינה ותוך כדי דברים אחרים. מאז הצטרף לכיסי הטלפון החכם, למדתי (כשלא הייתי בפייסבוק) להשתמש בו ככלי יעיל לכתיבה. על כן כשאני נפרד מידידי, דומה הדבר לפרידה מקסת דיו אהובה, או לכל הפחות מאיזה עט נובע זול. בקיצור, שלום חבר, גודביי פרינד.

Advertisements

Leave a Reply

Fill in your details below or click an icon to log in:

WordPress.com Logo

You are commenting using your WordPress.com account. Log Out / Change )

Twitter picture

You are commenting using your Twitter account. Log Out / Change )

Facebook photo

You are commenting using your Facebook account. Log Out / Change )

Google+ photo

You are commenting using your Google+ account. Log Out / Change )

Connecting to %s